החלטה בתיק מ"ת 16162-11-12 - פסקדין

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. זאת בשל כתב אישום אשר הוגש נגדו המיחס לו ששה אשומים של עבירות זיוף מסמך, קבלת דבר במרמה, התחזות כאחר ועוד.

על פי כתב האשום, עבר המשיב חמש עבירות מרמה שבסיסן הונאת סוכנויות נסיעות ויחידים, באופן הבא:

המשיב יצר מצג כוזב בפני אנשים שונים (אורית אביגל, אישום 2 ומיכאל תורג'מן, אישומים 4 ו- 5), כאילו הוא יכול להשיג בעבורם כרטיסי טיסה מוזלים. אותם אנשים שילמו למשיב סכומי כסף שונים, והמשיב פעל על מנת השיג להם כרטיסי טיסה, אותם קיבל במרמה מסוכנויות נסיעות, באופן הבא:

המשיב פנה לארבע סוכנויות נסיעות, תוך שהוא מציג עצמו בשמות בדויים והזמין כרטיסי טיסה בעבור אחרים, בהם האנשים הנזכרים למעלה. בהמשך לכך, זייף המשיב מסמכים אשר נחזו להיות מסמכי העברה בנקאית של התשלום אשר הגיע לסוכנויות, שלח את המסמכים לסוכנויות ובתמורה קיבל את כרטיסי הטיסה. באחד המקרים (אישום 5), לאחר שעובדת סוכנות הנסיעות חשדה כי המשיב העביר לה מסמכים מזויפים, מסר לה המשיב פרטי כרטיס אשראי כוזבים וכן שלח לה צילום של מעטפת שירות ריקה, על מנת ליצור מצג כוזב כאילו שלח לה צ'יקים.

העבירות המפורטות באישומים 2-6 נעברו בתקופה שבין מרץ ליולי 2012 והמשיב קיבל במרמה באופן המתואר למעלה כרטיסי הטיסה, בשווי מצטבר של מעל 170,000 ש"ח.

אישום נוסף (אישום 1) מייחס למשיב זיוף מסמך הנחזה להיות הודעה על המרת קנס בגין עבירת תעבורה באזהרה, ללא התיחסות למניעים לאותה עבירה. עבירה זו נעברה בשנת 2010.

אין מחלוקת בין הצדדים על קיומן של ראיות לכאורה. ב"כ המשיב טען, כי צירופן של העבירות לכדי כתב אישום אחד הוא מלאכותי ולא תקין, שכן מדובר בעבירות שרובן נעברו מחוץ לירושלים, בזמנים שונים וכלפי קרבנות שונים. לא ראיתי ממש בטענה זו, שכן מדובר בעבירות דומות, שבוצעו במסגרת זמן מצומצמת, של חודשים ספורים, בין מרץ ליולי 2012. מכל מקום, דינה של טענה זו להתברר במסגרת התיק העקרי.

בעת ביצוע העבירות היה תלוי נגד המשיב כתב אישום בעבירות דומות, ת"פ 7213-01-11. על פי כתב האישום באותו התיק, עבר המשיב לכאורה תשע עבירות מרמה כלפי סוכנויות נסיעות, באותה שיטה בה פעל באישומים שלפני. העבירות שם נעברו בתקופה שבין 2009 ל 2010.

באותו התיק, התבקש מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ובסופו של דבר הוא שוחרר בתנאים, שכללו מעצר בית מלא ואיזוק אלקטרוני. בסוף שנת 2011 בוטלו ההליכים באותו התיק, בשל שביתת הפרקליטים ומכללא בוטלו גם תנאי השחרור. לאחר תום השביתה הגישה המבקשת את כתב האשום מחדש. בקשת המדינה להורות שנית על מעצר המשיב ושחרורו בתנאים נדחתה על ידי כב' הש' ארנברג ביום 24.3.12 (ר' השתלשלות ההליכים במ"ת 7230-01-11).

עיון בתיק בית המשפט של ת"פ 7213-01-11 מלמד, כי לאחר חידוש ההליכים נדחו הדיונים מספר פעמים, בנימוק כי המשיב מעונין להגיע להסדר עם המאשימה בדבר הודאה בתיק וצירוף אישומים נוספים. הסדר כאמור לא הוצג לבית המשפט עד היום.

כמו כן, לחובת המשיב הרשעה קודמת בביצוע מספר עבירות מרמה. מדובר בכתב אישום בו הודה המשיב והורשע, אך הרשעתו בוטלה לצורך צירופו לת"פ 7213-01-11. צירוף שעוד לא יצא לפועל, בשל דחיות שונות שהתבקשו על ידי המשיב.

ריבוי העבירות מיוחסות למשיב, הרשעתו הקודמת בעבירות מרמה והעובדה כי העבירות בוצעו בעת שהתנהל נגדו הליך נוסף בגין עבירות זהות, מקימות נגד המשיב עילת מעצר של מסוכנות. בידוע, כי גם עבירות רכוש, יש בהן סכנה לבטחונו הכלכלי של הציבור, ומקרה זה מדגים היטב סכנה זו.

לנוכח מסוכנותו של המשיב, ראיתי לקבל תסקיר מעצר של שירות המבחן. מהתסקיר עולה תמונה מורכבת וקשה, ומפורט בו הרקע לעבירות. לא אחזור על האמור בתסקיר, מטעמי צנעת הפרט של המשיב. עם זאת, להערכת השירות, המשיב הוא אדם מניפולטיבי ומתוחכם, וקיימת רמת סיכון גבוהה ביותר כי אם ישוחרר ימשיך לבצע עבירות דומות. בין היתר, מתבססת הערכת השירות על העובדה שהמשיב חי מעין חיים כפולים, תוך הסתרת חלקים מהותיים מחייו מהקרובים לו ביותר.

שירות המבחן התרשם, כי המפקחים המוצעים, בנו של המשיב וחברו, מר לוי, אינם מתאימים לפקח עליו והמלצת השירות היא להמנע משחרורו של המשיב לחלופה.

מר יוסי לוי הגיע לדיון ונחקר בדבר התאמתו לפיקוח. התרשמתי כי אמנם מדובר באדם אכפתי ודואג, אשר טובת המשיב לנגד עיניו. עם זאת, התרשמתי כי מדובר באדם לא סמכותי, אשר אינו מודע למעשיו של המשיב ולא יוכל להבטיח כי לא ימשיך לבצע עבירות.

בנו של המשיב כלל לא התייצב לדיון ונמנע ממני להתרשם ממנו. הערכת שירות המבחן ביחס לאי התאמתו לפיקוח נראית לי מבוססת, לאור הנתונים אשר עלו בתסקיר.

יש לציין, כי כל העבירות אותן ביצע המשיב, נעברו מבלי שהמשיב פגש את נציגי סוכנויות הנסיעות כלל, ולמעשה המרמה נעשתה תוך שימוש במכשירי טלפון, פקסימיליה ודואר אלקטרוני. משכך, אין כל ערובה כי המשיב לא יוכל להמשיך ולבצע עבירות גם ממקום מעצר הבית, מלבד פיקוח הדוק על ידי ערבים. ההצעות אותן העלה ב"כ המשיב, כי לא ימצא בבית המשיב כל מחשב, מכשיר טלפון או פקסימיליה, אינה ניתנת לאכיפה ובדיקה, שכן טלפון סלולארי קטן ורגיל ממלא את שלל הפונקציות הללו. אין כל דרך להבטיח, כי מכשיר כאמור לא ימצא בביתו של המשיב.

לנוכח כל האמור לעיל, לא ראיתי מנוס מלהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

בטרם סיום, אתייחס להתנהלות החקירה בתיק זה: המשיב נחקר במשטרת תל אביב ביחס לאישומים 2, 3 ו- 6, הודה במיוחס לו ושוחרר מבלי שנתבקש מעצרו. רק לאחר שנחקר המשיב בגין העבירות המפורטות באישומים 4 ו- 5, במשטרת ירושלים, והודה במיוחס לו, התבקש מעצרו עד לתום ההליכים. ב"כ המשיב התיחס בטעונו לחוסר התקינות שבהתנהלות המבקשת ויש טעם רב בדבריו. בהנתן העובדה שכל הנתונים הצריכים היו בפני המשטרה כל העת, לא היתה כל הצדקה להמתין עם מעצרו של המשיב והגשת כתב האשום חודשים ארוכים. יש קושי לא מבוטל בהגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים, כאשר המבקשת מודעת למכלול הנתונים המבססים הבקשה, אך משתהה בהגשתה עת ארוכה. אינני רחוק מלסבור, כי לו היו הנסיבות נוחות יותר למשיב, היה בנתון זה כדי להטות את הכף לצד שחרורו. עם זאת, בשים לב למסוכנות ולהעדר אפשרות למצוא חלופה הולמת, לא ראיתי כי יש בהתנהלות המבקשת כדי להביא לשחרור המשיב.